״מה האהבה היתה עושה עכשיו?״ …
משפט שנתקלתי בו בספר ״שיחות עם אלוהים״, והולך איתי כבר הרבה שנים.
הכוונה במשפט היא, שבכל פעם שאנחנו נמצאים במצב של ריב, קונפליקט, כעס,
אם זה עם בן הזוג, אדם אחר, או אפילו עם עצמנו,
ניקח לרגע נשימה עמוקה ונשאל את עצמנו ״מה האהבה היתה עושה עכשיו?״
אם הייתי רק אהבה איך הייתי מתנהגת? איך הייתי מגיבה עכשיו לסיטואציה?
ומיד מגיעה תשובה מדוייקת ופשוטה, תשובה שמרחיבה את הלב ומשחררת את הכעס, התקיעות והאגו.
תשובה שהיא כל כולה תדר של אהבה.
אני אוהבת מדי פעם להשתמש במשפט הזה, הוא מיד מפקס אותי על מה שבאמת חשוב בחיים.
נסו להשתמש במשפט הזה בזמן קושי או התלבטות, וספרו לי איך היה.

ולמה נזכרתי במשפט הזה עכשיו?
כי בעוד שבוע יחול ט״ו באב. חג האהבה. ומחר ט׳ באב.
וחודש אב מזכיר לנו להתחבר לתדר האהבה ולפתוח עוד את הלב.
להסכים להתאהב עוד יותר בחיים. בבן הזוג. באנשים סביבנו. בעצמנו.
ישנו מהלך יפה שקורה מט׳ באב לט״ו באב. משברון הלב לפתיחת הלב.
משנאה לאהבה.
מנפרדות לאחדות, לחיבור.
זהו גל אנרגטי של אהבה והתרחבות הלב אל מול אגו ומאבקים.
השאלה היא במה אנחנו בוחרים. על איזה גל אנחנו גולשים.
האם נסכים להזמנה לרפא שברונות לב שעברנו, האם נסכים לפתוח את הלב מחדש.
נסכים שוב לסמוך, להתלהב ולאהוב.

מה זה אומר לפתוח את הלב?

לפתוח את הלב זה לתת אמון בחיים.
גם אם אנחנו אנשים אוהבים, ומלאים בנתינה. זה לא בהכרח אומר שהלב שלנו פתוח. זה לא אומר שאנחנו מרגישים אהובים באמת. זה לא אומר שאנחנו מרשים לעצמנו להתחבר לאחרים מכל הלב ולקבל מהם אהבה. זה לא אומר שאנחנו מסכימים לתת לאחרים לעזור לנו. זה לא אומר שאנחנו יודעים לקבל.
אנחנו שומרים על הלב סגור, כי נפגענו פעם, ואנחנו מפחדים להיפגע שוב. אבל לב סגור לא שומר עלינו מפגיעה, להיפך. הוא שומר על הכאב עמוק בפנים, בתוכנו, לא משחרר את הפגיעה ולא מאפשר לפצע להחלים. לב סגור הוא לב מלא בפחד וגורם לנו להישאר פגיעים וכאובים יותר.
ללב שנפגע קשה לסמוך, קשה להראות חולשה. הוא יעדיף להסתדר לבד, במיוחד כשקשה לו, אז הוא יסגר פנימה, ויתמודד לבד. דווקא בזמנים שאנחנו הכי זקוקים לאחרים ולעזרה. כשהלב סגור אנחנו חווים בדידות, ותחושה שאין מי שמבין אותנו באמת, גם אם אנחנו מוקפים באנשים שאוהבים אותנו. כי כשהלב סגור, האהבה שלהם לא יכולה באמת להיכנס פנימה. אנחנו ״לא מאמינים להם״ עד הסוף, לא סומכים שלא נפגע. וממשיכים ״לשמור״ על הלב ולהיות לבד. וכבר לא זוכרים איך להרגיש באמת את האהבה והחיים. ככה מבפנים, בצבעים עזים. כי כדי להרגיש באמת, צריך שהלב יהיה פתוח. כשכבר אין פחד להרגיש.
לפתוח את הלב זה להסכים שוב לחוות אהבה גם אם אולי נפגע. כי באפשרות השניה, כשהלב סגור בטוח לא נחווה אהבה.
ומה שבאמת שומר עלינו שלא נפגע, הוא לב פתוח. לב חי ופועם שמלא באהבה. כשהלב שלנו פתוח אנחנו מרגישים בטוחים.
לפתוח את הלב אומר לרפא את הלב, זה אומר לחבק את עצמנו, לסלוח, להקשיב לכאב שבתוכנו, ועם זאת להרשות ללב לאהוב שוב, לסמוך שוב. זה הריפוי הכי גדול. כי האהבה של הלב שומרת עלינו הכי חזק. כי כשאנחנו אוהבים את החיים, את עצמנו וסומכים על אנשים, אנחנו לא נפגעים. גם אם לא ירצו אותנו, לא נחווה זאת כדחייה, ונפגע או נחשוב שאנחנו לא מספיק טובים או יפים, אלא נבין שיש פה חוסר התאמה ונמשיך הלאה.
לב פתוח זה להסכים לסמוך שוב על אחרים, לסמוך שוב על החיים, ולהתאהב. להתאהב בעצמנו, באנשים ובחיים.

אז תשאלו את עצמכם החודש ״מה האהבה היתה עושה עכשיו?״. זה פותח את הלב.

עוד חומר להשראה, גדילה ופתיחת הלב,
פה בפוסטים נוספים בבלוג, שקשורים למודעות ולהתפתחות הרוחנית שחודש אב מציע לנו. 

* על אחדות ואהבה עצמית – לקריאה לחץ כאן
* על ההבדל בין תשוקה להתמכרות – לקריאה לחץ כאן
* איך להתמודד עם קושי בחיים – לקריאה לחץ כאן