תמיד אהבתי את פורים.

אני, פורים 1981
(איזו שמלה מהממת!)

בפורים אנחנו מתחפשים לחופש שלנו, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים, לחיות ולהיות מי שאנחנו באמת!
זה אושר.

בואו נודה… בעצם רובנו מחופשים כל ימות השנה. שמים על עצמנו מסכות שונות ומשונות.

לפי המסורת “חייב אדם להתבסם בפורים עד דלא ידע”.
ביום אחד, יחיד ומיוחד, נתנת לנו ההזדמנות לשחרר שליטה ולחוות את השחרור הגדול.
להרשות לעצמנו להשתחרר מהמסכות בלי פחד!
׳עד דלא ידע׳ – לשחרר את השכל, את הידע. לשחרר את כל מה שאנחנו כבר יודעים על עצמנו, ולחוות שמחה ושחרור אמיתיים שבאים מהלב, בלי שליטה.

לא במקרה המילים “חופש”, “תחפושת” ו”לחפש” הם מאותו השורש.
חג פורים מזמין אותנו לחפש פנימה. לחפש ולגלות מי אנחנו באמת ומהם התחפושות שלנו.
ואז… להוריד את התחפושות האלו, לחיות את עצמנו ולהנות מהחופש החדש שגדל בנו.
להתחפש לאותה אמת פנימית שגילינו. אותו ‘אני’ שעדיין לא חווינו במלואו, שעדיין לא אפשרנו לו לצאת לעולם בשיא תפארתו.
להתחפש אליו, ולחיות אותו יום אחד. ובגדול.

השנה אני מתחפשת לצוענייה! לא… בעצם ל….אלת האדמה…אמממ אהה…. מצאתי,
לפיית החלומות!

שיהיה פורים שמח 🙂
באהבה גדולה
יעל ורסנו
♥