חודש ניסן הגיע, פסח מתקרב,
ואיתם אנרגיות האביב, ההתחדשות, האפשרות לצאת מעבדות לחרות, השחרור והחופש.
כמו בכל שנה עם הפריחה והפרפרים, גם ״עבדויות״ שונות, שעדיין קיימות בחיינו, פתאום מרימות ראש ופורחות. מזכירות לנו שהן עדיין כאן והגיע הזמן שנשחרר אותן ונגדיל את החרות בחיינו.אז מה מיוחד לחודש ניסן? אילו נושאים הוא מעלה? ואיזו גדילה הוא מאפשר לנו?

אחת העבדויות הגדולות שלנו, היא פחדים.
הפחד משתק אותנו.
לדוגמא… הרבה פעמים אנחנו שומעים על כך שאישה שהותקפה לא הצליחה לצעוק. הקול שלה נעלם. דווקא כשהיא הכי זקוקה לו. זה קורה בגלל הפחד. שיתוק מפחד.
פחד גבהים לדוגמא, גורם לחולשה ופיק ברכיים, דווקא ברגע בו אותו אדם הכי זקוק ליציבות…
ככה זה פחדים, הם משתקים אותנו ופועלים נגדנו.
הפחד נוצר ונבנה על נסיון העבר, (ולא רק על נסיון העבר שלנו). כשאנחנו כבר ״יודעים״ מה הולך לקרות, ומדמיינים את הנורא מכול, אז נוצר שיתוק. אז אי אפשר לצעוק.

נס זה כשאנחנו מאפשרים למשהו חדש לקרות. משהו שלא נשען על תבניות העבר. כמו הנס של קריעת ים סוף. המים נפתחו לשניים רק אחרי שבני ישראל נכנסו למים.
כשיצא עם ישראל ממצרים, התחרט פרעה ויצא עם צבא גדול להחזיר את עבדיו. ישראל הגיעו לים סוף, ושם עמדו בין הפטיש והסדן. לפניהם הים ומאחוריהם פרעה. כולנו זוכרים, שמשה, במצוות ה’ מניף את מטהו והים נבקע, ובני ישראל חוצים בו בחרבה.
למעשה, ה’ אומר למשה: “ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה…״ 
קודם שיסעו. לים. באמונה. אחר כך הרם את מטך.
עפ”י המסורת, היה זה נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, שצעד את הצעד הראשון אל תוך הים הגועש, בידיעה שהוא עתיד לחצות בשלום. אחריו הלכו שבטו ובני ישראל כולם בים ביבשה.
נסיון חייהם לימד אותם שכשהולכים בתוך המים, בשלב מסוים טובעים… אבל הם התגברו על פחד, ובחרו באמונה. בחרו להאמין במשהו שאף פעם לא קרה להם.
וברגע שהם לא נכנעו לפחד, קרה הנס. התבנית נשברה ומשהו חדש נוצר. הים נבקע לשניים.

אינטואיציה לא מדברת דרך פחד. כשמשהו לא מדויק לנו, או לא נכון לנו, אנחנו לא נפחד ממנו. לא זאת התחושה. אנחנו נחווה אי שקט, אי נוחות, ידיעה שזה לא טוב, או יגמר לא טוב, עצבים, רגישות בבטן, כאב ראש ועוד. אבל לא פחד.
אז מה זה פחד? פחד הוא ההפך מדחף.  הוא יוצר תקיעות, מונע התקדמות. פחד נוצר בחלל הריק. במקום בו אין אמונה ואהבה.
במקום בו אנחנו לא מאמינים בעצמנו, לא אוהבים את עצמנו או אחרים.
פחד נובע ממקום של חסר, של כאב (חוסר אמונה, חוסר ביטחון, טראומה ועוד..).
אינטואיציה נובעת ממקום של אור, של אמונה, של אהבה, של ביטחון, של חיבור לנשמה שלנו.
פחד הוא הרצון לברוח. אינטואיציה היא הקשבה.

הפחד בא לומר לנו, שגילינו מקום של כאב בתוכנו, מקום שמבקש תשומת לב, שיאירו עליו בפנס, יקשיבו לו, ויכניסו לאותו מקום אהבה.
הפחד בא להעביר לנו מסר. אבל זה לא מסר שאומר ״לא לעשות כך וכך״.
להיפך, זהו מסר שמכוון אותנו בדיוק איך לעשות זאת. הוא מראה לנו את הדרך להגשמה.
הפחד בא להעיר אותנו. וכשלא מקשיבים למסר שלו, הוא משתק אותנו במקום.
מי לא מכיר את תחושת הסיפוק והגדילה כשאנחנו עושים משהו למרות הפחד. המקום בו אנו יוצאים מהגבולות שלנו, מתרחבים וגדלים.
הפחד מסמן לנו – ״הינה פה יש לך הזדמנות לגדול״.
לא לפחד מהפחד, להיפך, להקשיב לו. כי כל מה שמודחק, גדל בחשיכה, הרבה מעבר למידותיו הטבעיות.
וכשנכנסים לחשכה, ומסתכלים לפחד בעיניים, כשמדברים אותו, הוא נעשה קטן, קטן ולעיתים פשוט נעלם.

השנה פסח וחודש ניסן מביאים לנו הזדמנות להתבונן בפחדים ולשחרר אותם. לשחרר את העבדות שלהם ולצאת לחרות. החרות לעשות את מה שאני רוצה באמת. ללא שיתוק.
החודש מזמין אותנו להקשיב לאינטואיציה שלנו ולחדד לעצמנו את ההבדל בין פחד לבין מסר ״שלילי״ על דבר שלא מדויק או מתאים לנו.
החודש מזמין אותנו לעשות את הצעד הראשון ולהיכנס לים סוף. לעבור דרך המים, דרך הרגש, דרך הפחדים.
דווקא במקום שמפחיד אותנו. במקום שרצינו לגדול בו, אבל תמיד פחדנו. שם להקשיב, לרפא ולשחרר את הפחדים. לעשות את הצעד הראשון, וים סוף יפתח. ואנחנו נגיע לארץ המובטחת. סוף לפחדים. סוף לעבדות.
ואז הגדילה שלנו תהיה קלה מאי פעם. נגדל ונתרחב ממקום של חופש וחרות.
החודש מזמין אותנו לא לפחד מהעוצמה שלנו. לא לוותר על החלומות הגדולים, אלה להגשים אותם!
לעשות את הצעד הראשון ומשם הכל יפתח לפנינו. בקלות נצעד בדרך המלך או המלכה שלנו.
אנחנו נעשה את הצעד הראשון ואלוהים ידאג לכל השאר.

אז החודש ניקח לנו רגע ונראה מהו החלום שלנו ומהו הפחד שעוצר אותנו מלהגשים אותו.
ונעשה את הצעד הראשון להגשמתו.

אשמח לשמוע על הפחדים והחלומות שלכם,
ולעזור בשחרורם.
חודש ניסן שמח ומשוחרר לכולנו.