פרפקציוניזם זאת מחלה, השאלה היא איך נפטרים ממנה?
נתחיל בהבנה שפרפקציוניזם לא בא מעודף אהבה עצמית. להיפך, הוא מגיע ממקום של חוסר וצורך חזק בשליטה. כי הוא בעצם נובע מהפחד לטעות, מפחד מביקורת, מפחד שלא יאהבו אותי, מחוסר ביטחון עצמי, חוסר אהבה וקבלה עצמית.
פרפקציוניזם עושה קולות חיוביים, גורם לנו להאמין שבזכותו אנחנו מתקדמים בחיים, מגיעים להישגים טובים יותר, מצטיינים. אבל ההפך הוא האמת. הפרפקציוניזם גורם לנו להישאר תקועים, לא להתקדם ולא להגשים את החלומות שלנו. הוא מכבה כל שמחה ושואב לנו את האנרגיה.
אדם פרפקציוניסט רואה רק את המטרה, רוצה להגיע לפסגת ההר. אבל הוא לא נהנה מהדרך לפסגה (ובטח שלא עוצר לרגע להריח את הפרחים). ברגע שהוא הגיע לפסגה הוא ישר רואה את הפסגה הבאה, הגבוהה יותר, שהופכת מיד להיות היעד החדש. ולרגע לא נהנה מהפסגה שהרגע הגיע אליה, מההצלחה.
כך בחיי הפרפקציוניסט אין נחת, אין הנאה מהעשייה ומההישגים. תמיד יש מרוץ, יש טוב יותר להגיע אליו, הוא לא מרוצה ולא מסופק מעצמו ומהחיים. הוא מלא בביקורת עצמית, ששואבת את האנרגיה ומכבה את השמחה שלו. וכך הדרך לפסגה, שמלאה ביקורת ופחדים, הופכת להיות דרך קשה ולא נעימה, והרבה פעמים פשוט מוותרים, ולא מתחילים אותה. נמנעים. וכל זה מהפחד לא להצליח, מהפחד לטעות, מהפחד לא לעשות “מושלם”.
מה זה בכלל מושלם?
ואיך נעשה את הטוב ביותר שלנו בלי פרפקציוניזם? איך נחיה את מלוא הפוטנציאל שלנו?
אם פרפקציוניזם לא דוחף אותנו קדימה, מה כן? איך נתקדם בחיים בלעדיו?
הרצונות, החלומות והתשוקות שלנו דוחפים אותנו קדימה. העוצמה והנשמה שלנו שרוצות לפרוץ ולחיות, גורמות לנו לגדול כל הזמן. התנועה הטבעית של החיים, שהיא גדילה והתרחבות בלתי פוסקת, דוחפת אותנו לגדול ולהתעצם כל הזמן. כמו הטבע שמסביבנו, שגדל וצומח כל הזמן, בצורה טבעית וללא מאמץ. ובטח בלי פרפקציוניזם או צורך להוכיח משהו למישהו. פשוט פורח וגדל, כי זה הטבע שלו. וגם אנחנו כחלק מהחיים והטבע גדלים כל הזמן. חוץ מכשאנחנו מפריעים לעצמנו לגדול (:

אז איך משחררים את המחלה הזאת “פרפקציוניזם”?
קודם כל מבינים מה זה באמת, ולא קונים את הסיפורים היפים שהוא מספר לנו, אלא רואים את האמת שלו, ומה המחיר שאנחנו משלמים עבורו. איפה זה חוסם ומעכב אותנו בחיים, איפה זה מונע מאיתנו להגשים את החלומות והרצונות האמיתיים שלנו, וכמה אנרגיה זה לוקח מאיתנו.
ואז לאתר מהי הסיבה האמיתית לפרפקציוניזם, כמו חוסר ביטחון, רצון שיאהבו אותי, פחד להיכשל, חוסר אהבה עצמית.
ואז לעשות עבודה פנימית עם עצמנו ולחזק את כל המקומות האלו. לחזק את הביטחון והאהבה העצמית, לקבל ולאהוב את עצמנו, לראות מה הם היכולות שלנו.
רק כך נוכל לשחרר את עודף השליטה, את הפרפקציוניזם. רק כך נוכל לנשום, לעשות יותר, וליהנות יותר מהחיים.