אהבה עצמית

פרפקציוניזם זאת מחלה, השאלה היא איך נפטרים ממנה?נתחיל בהבנה שפרפקציוניזם לא בא מעודף אהבה עצמית. להיפך, הוא מגיע ממקום של חוסר וצורך חזק בשליטה. כי הוא בעצם נובע מהפחד לטעות, מפחד מביקורת, מפחד שלא יאהבו אותי, מחוסר ביטחון עצמי, חוסר אהבה וקבלה עצמית.פרפקציוניזם עושה קולות חיוביים, גורם לנו להאמין שבזכותו אנחנו מתקדמים בחיים, מגיעים להישגים

או איך לפתוח את צ׳אקרת הגרון. התקופה שלפני ראש השנה, מכניסה אותי תמיד למוד של סיכומים, של הסתכלות אחורה, על מה שלמדתי השנה, איך גדלתי, באילו תחומים. או במילים אחרות, זמן של התבוננות פנימית וחשבון נפש. זה הביא אותי להתבונן באחד מהפחדים הגדולים שחוסמים אותנו מלגדול. הפחד לטעות. כמה אנחנו מרשים לעצמנו לטעות? כמה ביקורת פנימית

״מה האהבה היתה עושה עכשיו?״ …משפט שנתקלתי בו בספר ״שיחות עם אלוהים״, והולך איתי כבר הרבה שנים.הכוונה במשפט היא, שבכל פעם שאנחנו נמצאים במצב של ריב, קונפליקט, כעס, אם זה עם בן הזוג, אדם אחר, או אפילו עם עצמנו,ניקח לרגע נשימה עמוקה ונשאל את עצמנו ״מה האהבה היתה עושה עכשיו?״אם הייתי רק אהבה איך הייתי מתנהגת?

אני כותבת עכשיו את הפוסט כשבפנים, בבית, חם ונעים ובחוץ משתוללת סערה גדולה. רוחות חזקות, גשם, ברקים, רעמים, קור, שלג במקומות הגבוהים… כמה סמלי (: ללא ספק 2015 הגיעה בכניסה מרשימה. מביאה איתה רוחות חזקות של שינוי ועוצמה גדולה. איך נחווה את השינוי, העוצמות והגדילה שלה, ברכות או בסערה, זאת כבר בחירה שלנו… האנרגיות של

עכשיו אנחנו בתקופת “בין המצרים” (עד ט’ באב). זאת תקופה שיכולה להיות יותר מאתגרת. תקופה בה דפוסי התנהגות שחשבנו ש’נפטרנו’ מהם, יכולים לחזור, או פחדים שצצים להם פתאום ‘יש מאין’. ואז… זאת ההזדמנות שלנו, והבחירה שלנו, אם לצלול איתם למעמקי היאוש והקושי, או לקפוץ על ההזדמנות ולהראות לעצמנו שלמדנו. שהיום אנחנו מגיבים אליהם אחרת, “שולטים”